שלום לכלום- אני בסוף העולם!
כן, כן, בשעה טובה ומוצלחת הגעתי לאושוואיה- USHUAIA- שאם תפתחו מפה תוכלו לראות שזה ממש בשפיץ של היבשת הדרומית של אמריקה :) אבל עוד פני כן סיפורים מהזמן האחרון לפי הסדר:
אז מאל-קלאפטה שבאגנטינה שמשם שלחתי את המייל, חציתי את הגבול לצ'ילה- לפוארטו נאטאלס ששם יצאתי לטראק האחרון-באיזור הזה- יש להדגיש, יהיו עוד טראקים במדינות אחרות- למי שהיה מודאג... "מה הוא מודאג"
אז לטראק קוראים- TORRES DEL PAINE שבתרגום לעברית זה-העמודים הכחולים. העמודים היא האטרקציה המרכזית בטראק הזה- שלושה עמודי גרניט עצומים שמתנשאים לגובה רב. אם אני יצליח לשלוח תמונות תוכלו לראות. הטראק עצמו מאוד מפורסם- הכי מפורסם בצ'ילה- ומאוד מתוייר. גם אנשים מבוגרים באים לעשות את הטראק הזה- במסלול הפשוט ונפוץ יותר שהרוב עושים גם הצעירים. אני ויערה בחרנו במסלול
הקשה והארוך יותר- שמונה ימים!! הגענו לטראק הזה בשיא הכושר- אחרי משהו כמו שישה טראקים בצ'ילה ארגנטינה והחלטנו שאנחנו מסוגלים לזה. אין מה להגיד טראק מהמהם- אין מילים, אבל גם קשה ומתיש. אני ויערה חישבנו את המשקל של התיקים שלנו עם האוכל, האוהל, הגזיה שאר הציוד ויצא שאני סחבתי בסביבות ה20 קילו ויערה בסביבות ה10 קילו. הבעיה המרכזית זה המזג אויר המוזר באיזור. ביום אחד יכול גם להיות שמש מיד אחרי זה גשם, פתאום רוח בעוצמה מטורפת- ממש סופות קטנות. היה לנו יום אחד של רוח מטורפת במיוחד שפשוט לא הצלחנו ללכת כי הרוח כל הזמן הפילה אותנו לאדמה. היינו חייבים לעמוד ולחכות שזה ירגע. אתה מרים את הרגל ואתה לא יודע איפה תמצא את עצמך בסוף הצעד- יושב על שיח, מנשק איזה סלע או שבכלל התקדמת אחורה כי הרוח בדיוק מולך... שמונה ימים של 20 קילו על הגב, הליכה יומית של שמונה שעות במומצע ביום, בלי להתקלח בכלל במזג אויר מטורף- לא פשוט בכלל. למזלנו רוב הימים היו טובים מבחינת מזג אויר, אבל יומיים דיי גרועים- ביום השני של הטראק ירד עלינו גשם מאמצע היום וחצי שעה לפני שהגענו לקאמפ ירד עלינו ברד כבד- קצת לא נעים בכלל! וביום האחרון היה ערפל וירד גשם- הבעיה שביום האחרון שלנו היינו צריכים לקום לפנות בוקר בשביל לראות את הטורוסים- העמודי גרניט, בזריחה, שזה מחזה דיי מרהיב אומרים, אבל אנחנו נאלץ להאמין למי שאומר את זה כי אנחנו אחרי טיפוס של שעה למעלה בחמש לפנות בוקר ראינו רק ערפל- לא פייר :/ זהו חוץ מזה היו ימים יפים בגדול- ונופים מרהיבים. אטרקציה נוספת בטראק זה לראות קרחון ענקי- אתם לא מבינים כמה, ואם עושים את המסלול ההיקפי שאנחנו עשינו אז רואים אותו מלמעלה וממש מקרוב. מדהים- אין לי מילים זה מחזה עצום שאפילו בתמונות כנראה לא יעבור. מ-ד-ה-י-ם! מי שרוצה לנסות להעריך את הגודל- אז זה משהו בגודל של עיר קטנה בארץ- נניח פרדס-חנה :) אני ויערה ניסינו לחשב לפי הקנה מידה מה הגודל אבל זה גם היה קשה כי במפה שקיבלנו לא היו קווי אורך וגובה וגם לא כל הקרחון נכנס למפה- אבל משהו יותר גדול מ80 קמ"ר. זהו לגבי הטראק יש עוד הרבה מה לספר, אבל המייל נהיה ארוך מידיי ויש עוד דברים לספר :)
אחרי הטראק חזרנו לעיר ולמחרת לקחנו אוטובוס לעיר הצ'ילאנית האחרונה בטיול הזה בדרום אמריקה- פונטה ארנס, שם הלכנו לראות פיננגווינים. חמודים אלה.
מפונטה ארנס לקחנו אוטובוס של 12 שעות וחצינו את הגבול לארגנטינה, לעיר הכי דרומית בעולם, איפה שאני נמצא עכשיו- אושוואיה. מכאן יש לי טיסה לבירת ארינטינה ב-11 לחודש, בואנוס איירס, עיר אמיתית (סופסוף). אבל עוד לפני זה לי וליערה יש עוד כמה דברים להפסיק- כמו לחגוג את סיום התקופה הזאת של טראקים עם איזה כמה סטקים ארגנטינאים, יין אדום, שוקולדים, אפילו גלידות, למרות שדיי קר כאן (אנחנו כבר דיי קרובים לאנטרטיקה...) האמת שדיי נחמד כאן בסוף העולה- מחר אני אלך שמאלה ואספר לכם מה יש שם! תמתינו בסלבנות.
זהו חברים (זהו לבנתיים)- תשיכו להיות טובים ולשלוח לי מיילים כמו שאתם עושים, ומי שלא שולח יענש על זה בארץ וגם לא יקבל ממני מתנה כשאני אחזור. וואי איזה משכנע אני... ממש כיף לי לקבל את המיילים
שלכם למרות שזה גורם להתגעגע יותר- תמשיכו!
האיחול הכי טוב שיש לי אליכם- זה שתהנו כמוני עכשיו :) תהיו חזקים- צ'או מיס אמורס,
דורון
כן, כן, בשעה טובה ומוצלחת הגעתי לאושוואיה- USHUAIA- שאם תפתחו מפה תוכלו לראות שזה ממש בשפיץ של היבשת הדרומית של אמריקה :) אבל עוד פני כן סיפורים מהזמן האחרון לפי הסדר:
אז מאל-קלאפטה שבאגנטינה שמשם שלחתי את המייל, חציתי את הגבול לצ'ילה- לפוארטו נאטאלס ששם יצאתי לטראק האחרון-באיזור הזה- יש להדגיש, יהיו עוד טראקים במדינות אחרות- למי שהיה מודאג... "מה הוא מודאג"
אז לטראק קוראים- TORRES DEL PAINE שבתרגום לעברית זה-העמודים הכחולים. העמודים היא האטרקציה המרכזית בטראק הזה- שלושה עמודי גרניט עצומים שמתנשאים לגובה רב. אם אני יצליח לשלוח תמונות תוכלו לראות. הטראק עצמו מאוד מפורסם- הכי מפורסם בצ'ילה- ומאוד מתוייר. גם אנשים מבוגרים באים לעשות את הטראק הזה- במסלול הפשוט ונפוץ יותר שהרוב עושים גם הצעירים. אני ויערה בחרנו במסלול
הקשה והארוך יותר- שמונה ימים!! הגענו לטראק הזה בשיא הכושר- אחרי משהו כמו שישה טראקים בצ'ילה ארגנטינה והחלטנו שאנחנו מסוגלים לזה. אין מה להגיד טראק מהמהם- אין מילים, אבל גם קשה ומתיש. אני ויערה חישבנו את המשקל של התיקים שלנו עם האוכל, האוהל, הגזיה שאר הציוד ויצא שאני סחבתי בסביבות ה20 קילו ויערה בסביבות ה10 קילו. הבעיה המרכזית זה המזג אויר המוזר באיזור. ביום אחד יכול גם להיות שמש מיד אחרי זה גשם, פתאום רוח בעוצמה מטורפת- ממש סופות קטנות. היה לנו יום אחד של רוח מטורפת במיוחד שפשוט לא הצלחנו ללכת כי הרוח כל הזמן הפילה אותנו לאדמה. היינו חייבים לעמוד ולחכות שזה ירגע. אתה מרים את הרגל ואתה לא יודע איפה תמצא את עצמך בסוף הצעד- יושב על שיח, מנשק איזה סלע או שבכלל התקדמת אחורה כי הרוח בדיוק מולך... שמונה ימים של 20 קילו על הגב, הליכה יומית של שמונה שעות במומצע ביום, בלי להתקלח בכלל במזג אויר מטורף- לא פשוט בכלל. למזלנו רוב הימים היו טובים מבחינת מזג אויר, אבל יומיים דיי גרועים- ביום השני של הטראק ירד עלינו גשם מאמצע היום וחצי שעה לפני שהגענו לקאמפ ירד עלינו ברד כבד- קצת לא נעים בכלל! וביום האחרון היה ערפל וירד גשם- הבעיה שביום האחרון שלנו היינו צריכים לקום לפנות בוקר בשביל לראות את הטורוסים- העמודי גרניט, בזריחה, שזה מחזה דיי מרהיב אומרים, אבל אנחנו נאלץ להאמין למי שאומר את זה כי אנחנו אחרי טיפוס של שעה למעלה בחמש לפנות בוקר ראינו רק ערפל- לא פייר :/ זהו חוץ מזה היו ימים יפים בגדול- ונופים מרהיבים. אטרקציה נוספת בטראק זה לראות קרחון ענקי- אתם לא מבינים כמה, ואם עושים את המסלול ההיקפי שאנחנו עשינו אז רואים אותו מלמעלה וממש מקרוב. מדהים- אין לי מילים זה מחזה עצום שאפילו בתמונות כנראה לא יעבור. מ-ד-ה-י-ם! מי שרוצה לנסות להעריך את הגודל- אז זה משהו בגודל של עיר קטנה בארץ- נניח פרדס-חנה :) אני ויערה ניסינו לחשב לפי הקנה מידה מה הגודל אבל זה גם היה קשה כי במפה שקיבלנו לא היו קווי אורך וגובה וגם לא כל הקרחון נכנס למפה- אבל משהו יותר גדול מ80 קמ"ר. זהו לגבי הטראק יש עוד הרבה מה לספר, אבל המייל נהיה ארוך מידיי ויש עוד דברים לספר :)
אחרי הטראק חזרנו לעיר ולמחרת לקחנו אוטובוס לעיר הצ'ילאנית האחרונה בטיול הזה בדרום אמריקה- פונטה ארנס, שם הלכנו לראות פיננגווינים. חמודים אלה.
מפונטה ארנס לקחנו אוטובוס של 12 שעות וחצינו את הגבול לארגנטינה, לעיר הכי דרומית בעולם, איפה שאני נמצא עכשיו- אושוואיה. מכאן יש לי טיסה לבירת ארינטינה ב-11 לחודש, בואנוס איירס, עיר אמיתית (סופסוף). אבל עוד לפני זה לי וליערה יש עוד כמה דברים להפסיק- כמו לחגוג את סיום התקופה הזאת של טראקים עם איזה כמה סטקים ארגנטינאים, יין אדום, שוקולדים, אפילו גלידות, למרות שדיי קר כאן (אנחנו כבר דיי קרובים לאנטרטיקה...) האמת שדיי נחמד כאן בסוף העולה- מחר אני אלך שמאלה ואספר לכם מה יש שם! תמתינו בסלבנות.
זהו חברים (זהו לבנתיים)- תשיכו להיות טובים ולשלוח לי מיילים כמו שאתם עושים, ומי שלא שולח יענש על זה בארץ וגם לא יקבל ממני מתנה כשאני אחזור. וואי איזה משכנע אני... ממש כיף לי לקבל את המיילים
שלכם למרות שזה גורם להתגעגע יותר- תמשיכו!
האיחול הכי טוב שיש לי אליכם- זה שתהנו כמוני עכשיו :) תהיו חזקים- צ'או מיס אמורס,
דורון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה